Hoil Moshe Mishlei 30 – הואיל משה משלי ל‏ – Mikraot Gedolot

E/ע

הערותNotes

(א) דברי וגו׳ – רוב המפרשים יחסו גם סימן זה לשלמה ופירשו פירושים דחוקים לקיים סברתם; ול״נ שאגור זה הוא אדם אחר, ובימים האחרונים נמצא משא זה משמו וספחוהו אל ספר משלי כי דומה הוא לו ולבלתי יאבד; ואיתיאל ואכל – הם שני בני אדם שאליהם דבר משא זה, ונכפל לאיתיאל שנית ללא צורך ובטעות.
המשא – בסגנון משא שהנביאים נושאים ומקבלים מאת האל, ומלשון ישא ברכה מאת ה׳ (תהלים כ״ד:ה׳), וגם תיבת נאם תצדק על מה שאדם אומר מפי ה׳. (ב) כי – לחיזוק, בודאי; ופ׳יליפפזָאן מעירנו שכן דרך בן אדם הרוצה להתוכח עם עמיתו על איזה דבר מתחיל דבורו באופן זה ״ידעתי בעצתי כי לא חכם אנכי, מ״מ נ״ל כזה וכזה״, ומורה ענותו היתרה ויושר דבריו שאין לקבלם כי אם מחמת בירור אמתתם, ולא מֵהֲדַר כבוד אומרם.
מאיש – כמו והיית לאיש (מלכים א׳ ב׳:ב׳), אדם חשוב שלו יֵש. (ג) ולא וגו׳ – ואפילו בינת אדם גרוע אין לו (וזאת תורת האדם, שמואל ב׳ ז׳:י״ט, ובדברי הימים א׳ י״ז:י״ז הוא בסגנון אחר).
קדשים – האלהים המואס ברע, וכן ביהושע כ״ד:י״ט. (ד) מי עלה וגו׳ – מי הוא בן אדם שיוכל לדעת החכמה הכללית? מי הוא שעלה שמים וירד? מי הוא שיש בידו לאסוף רוח בחפניו וגו׳, כלומר להנהיג העולם וכל חלקיו כמו שהאל עושה? מה שמו של איש כזה אם ידעת? או מה שם בנו אם הוא היה בדור הקודם ועדין אחד מבניו בחיים? והכונה בכל זה כי אין בנו כח להבין החכמה המנהגת את העולם, וכעין מה שאמר ה׳ לאיוב, ואין לנו להרהר אחר מדותיו, אך ראוי לנו לבטוח בו כי כל אמרת אלוה צרופה וכל מעשהו באמונה (שד״ל). (ה) אמרת – יש לשורש אמר הוראת מוציא דברים מפיו כשר וחשוב (אמיר, ישעיהו י״ז:ו׳ Emiro); ור״ל גם מה שהאל מצוה בלי תת טעם למצותו הוא ככסף צרוף בלא סיגים (דומה למה שכתוב בתהלים י״א:ז׳).
לחסים – כגוזל החוסה תחת כנפי אמו ובוטח כי נשגב שם מכל רע. (ו) תוסף – נקודת הפ״א זרה.
יוכיח בך – יבוא בויכוח עמך במה שהוספת (בך) ויתראה לכל כי דבר כוזב הוספת.
כזב – מקורו כְּזָב, כמשקה זב והולך לאיבוד. (ט) וכחשתי – הוראתו המנע מתת לאחרים מה שֶיֵּאוֹת להם, ולאל תֵּאוֹת תודה על טובתו.
ותפשתי – הנוטה לנפול תופש במה במה שיזדמן לידו להתמך בו, וגנב תופש שם ה׳ ונשבע בו שלא לנפול מטענתו. (י) תלשן – דיבור שקר.
ואשמת – ככל יתר נרדפיו מורה עון ועונש, וכאן ר״ל יטיח קללות נגדך ותקבל מאת ה׳ עונש מלשינותך. (יד) דור – כל א׳ מג׳ דורות אלה שרדם זכרם הוא דור בני בליעל מוכנים לכל מעשה רע.
מתלעות – מגזרת צלע (כרת⁠־קרץ⁠־חרץ, פצץ⁠־פתת), שִנַּיִם מב׳ צלעות הפה ותלויות סמוך לַלֹּעַ (תל⁠־לע). (טו) לעלוקה – מקורו לק מקור לקק ע״ש שמלקקת הדם, ובהיפוך אותיות עקל שמתעקלת בעגול (עקל⁠־עגול).
הב הב – אלה שמות שתי הבנות, שם האחת הב ושם השנית ג״כ הב, כלו׳ נראות כבלתי שבעות לעולם, ושתי בנות אלה הם שני פיתוחי פי העלוקה האחד מימין לשמאל, והשני מלמעלה למטה.
ארבע – הרביעית יותר על כולן.
הון – יש לנו הון כדי ואין אנו שואלות יותר. (טז) שאול – לא ישבע מבלע מתים.
ועצר רחם – אשה בעלת בנים רבים אילי תִּשָּמֵר מתשמיש עם בעלה, רק עקרה לא תשבע תשמיש לעולם מתאותה לבוא לידי הריון ולידה; ודוק שהדברים שנים שנים הם הפכים זה לזה, עוצר רחם מונע משאול לבלוע, ומים מונעים מאש להבעיר. (יז) ליקהת – שרשו לקה (דגש הקו״ף תמורת למ״ד פ״א הפעל) הפוך מן קהל, ומצאנו גם שם להקת משרש להק, כולם לשון קיבוץ, וכאן הוראתו כיווץ פנים ע״י הקמטים בימי הזקונים (כָּוַץ⁠־קבץ).
יקרוה – מלשון בנקרת הצור (פרשת תשא) יוציאוהו באופן שבתי המינים ישארו דקים כנקרה; ויש בשרש נקר אותיות נק כמו בשרש נקה, נקב, נקד, נקע, נקף, ואותיות קר הפך רֵק.
ערבי נחל – עורבי העמק ששם נופלים פגרי הבהמות ומצויים שם עורבים. (יט) דרך – כל אלה אינם משאירים רושם אחריהם.
בעלמה – שם עלם נגזר מן עַל⁠־מִ (בלשון ארמי עוּל הוראתו בו והכנס), יוצא מילדות ונכנס בבחרות; או הוא מגזרת חלם (ותחלימני, ישעיה ל״ח:ט״ז), או אלם (ובריא אולם, תהלים ע״ג:ד׳) ששניהם לשון חוזק ובריאות, וכאן ר״ל אשה בבחורותיה אבל לא בתולה. (כ) ומחתה – רחצה, מלשון כאשר ימחה את הצלחת (מלכים ב׳ כ״א:י״ג). (כג) שנואה – ראויה להיות שנואה מחמת רוע מדותיה ומעשיה, והוא ע״ד ואח שדוד (ירמיה ד׳:ל׳) ראוי להיות שדוד, וכן בלשון איטלקי Sciagurato.
תירש – הנחלה באה מהאב לכן כנחל מים נגרים (נחל⁠־נגר, פלח⁠־פלג, להצהיל⁠־להצהיר), וירושה באה ע״י מלחמה וקטטה באופן שבעל הדבר ישאר רָש ממנו, וכאן כונתו תגרש גברתה ממקומה ותקחנו היא. (כו) השפנים – לא נודע לנו בבירור מה היא חיה זו, ורבותי תרגמוה Kanninchen, Conigli ולא נראה כי אינם ממעלי הגרה, וכן נאמר על עכבר האים שתרגם פ׳יליפפזאן Bergmäuse; ואין להניח שכתב בתורה (פרשת שמיני וראה) שהם ממעלי הגרה מחמת תנועת שפתותיהם (אולי מפחדם בראותם אדם) וחשבו שהם ממעלי הגרה, דבר שאין לאמרו כי נכחש בתורה מן השמים, הנה מה טוב לומר שלא ידענו מה היא חיה זו.
ושמה מגזרת שפוני טמוני חול (פרשת וזאת הברכה) מורה שסלעים מחסה לה (תהלים ק״ד:י״ח). (כו) חצץ – בסדר ותכסיס מלחמה, וכן מקול מחצצים (שירת דבורה) שרי הצבא המסדרים חילוחם חמושי קשת וחצים, וכן ביואל (ב׳:ה׳) כתוב על הארבה כעם עצום ערוך מלחמה. (כח) בידים תתפש – אולי צ״ל תִתָּפֵש בנפעל היא קטנה ונתפשת ביד ועכ״ז היא בהיכלי מלך, כי עם כל השתדלות המשרתים לנקות הבית תשאר תמיד איזו עכביש באחד מן החדרים הנשכחים; או כדעת החכם איצק אייכל ראוי לנקדו תְּחַפֵּש לנוכח שאתה יכול לתפוש אותה בידך (שד״ל); ומקור שם עכביש עקב ובש, יושבת בעקבה לארוב לזבובים, ובש מלשון כי בשש משה (פרשת תשא), עקב⁠־עקב מתעכבת שם עד כי בְּעָקְבָּה צדה אותם – ולפי תרגום יונתן וירושלמי (פרשת שמיני) שממית היא הלטאה, ושמה מִשּׁוֹרֶשׁ שָׁמַם, כי מושבה בחרבות ושממות; ולטאה ממקור לוט או להט שענינו כסה והסתיר, כי בשמעה קול עלה נדף תנוס ותסתר; וכאן פי׳ הכתוב הוא – השממית שיש לה ידים כידי אדם ובהם תתפש והיא מקטני ארץ, תכין מושבה בחורבות היכלי מלך. (כט) צעד – קרוב לסעד ומורה הליכה לאט לאט בהסעד על הרגלים, א״כ השלשה הראשונים גרועים במקצת לערך הרביעי שאפילו לכת שלו הוא טוב, כלומר הוא בטוח תמיד. (ל) ליש – ממקור יש, ארי ביתר גבורתו. (לא) זרזיר מתנים – יש מפרשים אותו כלב של צידים Windspiel, Cane levriere הכחוש במתניו ובעבור זה זריז ומהיר הוא במרוצתו, ויש מפרשים אותו סוס אזור למלחמה (וַיַּחֲבֹש תרגומו וזריז).
תיש – גם זה ממקור יש, ונקראו בשם זה זכרי העזים (שגם הֵנָּה שְׁמָן ממקור עֹז) מחמת עזותם כשמתיצבים זה נגד זה לנגוח איש את רעהו.
ומלך אלקום – שאין לעמוד נגדו (רש״י ושד״ל); וגעזעניוס ופ׳יליפפזָאן סוברים שהיא תיבה ערבית והוראתה הָעָם, מלך שֶׁעַמּוֹ עִמּוֹ. (לב) אם נבלת – מקרא קשה; אם ברגע שחשבת להתנשא אל מצב עליון, להפך נבלת ונפלת למצב תחתון.
ואם – גם כי ימים רבים זמות וחשבת כדבר בטוח שתתנשא.
יד לפה – שתוק ואל תתרעם. (לג) מיץ – מקורו מץ משרש מצץ ומצה (ימצה אל יסוד המזבח, פרשת ויקרא), וגם מצת הפסח ממקור זה מחמת קשיה שהזקנים חסרי שִׁנַּיִם צריכים לָמץ איתה, וגם מץ הדגן שהרוח מוצץ ממנו בשעת זריית החטים; ומן החלב ימוצו חמאה, מן הנחירים ע״י דחיקה יצא דם; ומן אפים וכעס אם תעורר אותם הפך השיבם אחור לא תצא כי אם ריב ומצה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון